זהירות, מתבגרים בדרך...

★✩★זהירות, מתבגרים בדרך✩★✩
זה גיל מאתגר...
גיל לא מובן...

גיל עם סערות רגשיות, התפתחות פיזית ומינית, בדיקת גבולות ובניית הזהות, ואלו הם רק חלק מהמשימות הניצבות בפניהם, המתבגרים שלנו...
"למה כל דבר מתפתח לריב?"
"למה כל דבר קטן, נראה בעיניה כזה גדול?"
"אין לה פרופורציות..."
"רק שתבין שהחיים הם לא פיקניק..."
"היא לא מעריכה את מה שהיא מקבלת"
"איזה דאגות כבר יש לו? אז שישקיע בלימודים..."
ויש גם עוד משפטים שאני שומעת מהורים מוטרדים ועייפים ממאבקים...
כמו- "החדר שלו נראה כמו סדום ועמורה"...
"היא לא יוצאת מהנייד, משתתפת באיזה 10 קבוצות במקביל"...
בהחלט גיל לא רגיל. נקודה.
לצד אתגרי הגיל המוטרף הזה, גיל ההתבגרות,
יש את האתגרים שהטכנולוגיה מביאה איתה, הייחודיים לדור הנוכחי...

ובעיקר הניידים, והמצבים החברתיים שם.

כשהייתי בגיל ההתבגרות או קצת אחרי, דיברו על העתיד,
ושחלק מהתפתחות הטכנולוגיה תביא לכך שמרבית האינטרקציות הבין אישיות יתקיימו מרחוק.
זה נשמע אז כמו מדע בידיוני... זוכרת שאפילו גיחכתי על זה...
חלפו להם בערך שני עשורים, והחיזיון של אז, הפך למציאות...
אנחנו עדיין לא לגמרי מעכלים את צורות התקשורת החדשניות,
שהמציאות מציבה בפנינו, אבל ילדינו כבר ממש שם.
בעתיד.
בני נוער בהחלט מגלים יכולות טכניות מופלאות,
ובעיקר יכולת להיות בו זמנית בכמה מקומות (וירטואלים), ולהתכתב עם מאות בני גילם...
הורים רבים נפעמים מהיכולת הזאת...
אני בעיקר מוטרדת מזה.
למה?
 כי היכולת הטכנית גבוהה אמנם,
אך היכולת הרגשית להכיל את כל ההצפה הזו, מוגבלת מאד,
והנזק שנוצר בנפשו של המתבגר קשה, עד קשה מאד.

קשה להבין איך מכשיר "תמים" כביכול, מייצר קושי עצום כזה,
אז לשם המחשה, קחו לדוגמא סיטואציה חברתית רגועה יחסית:
אתם יושבים במסעדה עם מספר חברים,
כמה אנרגיות והתארגנות מפגש כזה דורש, כמה ריכוז והקשבה.
 ועכשיו חישבו על המתבגר, שנמצא בו זמנית בכמה וכמה מעגלים כאלה,
חלקם אפילו עם עשרות (אם לא מאות) חברים,
בנוסף לזה, הדיונים אינם פנים מול פנים,
כך שלא ניתן לפענח סיטואציות באמצעות הבעות פנים או אינטונציה.

 וכך, יושב לו המתבגר בביתו, כאמור במקום הבטוח שלו,  
ובראשו מתרוצצות מחשבות ופרשנויות של הסיטואציות הוירטואליות,
של שיחות שלעיתים מלאות בעוצמות והורמונים, העברת תמונות וסירטונים וכו'.

מיותר לציין שעם העוצמות והמערבולות הרגשיות בגיל הזה,
גם הפרשנויות לעיתים מועצמות, מוקצנות או לא מותאמות,
או לחלופין, מתקשים להבין את הסיטואציה ולהגיב בהתאם.

בכל סיטואציה חברתית יש עשרות צופים,
וכל דיאלוג מתועד אצל כולם, כלומר, המשפט שאמרת עכשיו, ילווה אותך עד לשארית חייך...
ואם לא די בכך, דמיינו לעצמכם שכל זה מתנהל בכמה וכמה חזיתות...

הטכנולוגיה הביאה איתה הרבה ייעול וחדשנות,
אך גם קשיים, פחות מפגשים, יותר מסכים.

פחות מיומנויות חברתיות, יותר מיומנויות טכנולוגיות.

אני מאמינה שלימים קדימה נדע בצורה מעמיקה יותר את ההשלכות של לגדול עם מסכים,

בינתיים נצטרך לתת מענה למתבגרים,
שנמצאים כמה שעות ביום בווטץ אפ/ אינטרנט/ רשתות חברתיות וכו'.

אז מה עושים?

הענקת מענה במסגרת המשפחה- להשקיע בדיאלוג ובשיחות משפחתיות,
התעניינות, התפעלות מפעילויות שהמתבגר עושה ויוזם.

הקשבה לדעות שלו (שיכולות להיות משונות), דיאלוג ושיחות. בילוי זמן ביחד.

חשוב לי להדגיש, שגם אם התגובות שלו נוטות לכיוון של הדיפה, אל תוותרו!

מבעד למעטה החזק והקשוח של המתבגר, נמצא שם עדיין ילד, הזקוק לקירבה, לקשר ותמיכה.

את אלו, הקידמה והטכנולוגיה לא תצליח לספק.